כשעולה סיטואציה מינית בבית, אנחנו יכולים להגיב בשתיקה, יכולים לכעוס, אך גם יכולים לבחור בתגובה השלישית, והאהובה עלינו ביותר, שהיא - יוזמה.
לקחת את האירוע שקרה כאן הרגע, וליזום ממנו שיחונת קטנטונת עם הילד / המתבגר/ת.
הוא עושה תנועות ומשמיע קולות? לשאול - חמודי, אף פעם לא שמעתי כאלה קולות מיוחדים ממך לפני, איפה שמעת כאלה? אולי אצל חבר?
היא מכינה ריקוד לטיקטוק והאגן שלה מרגיש כמו בת 30 ולא כמו בת ה- 10 שהיא?
להגיד - מאמי, ממש מעניין אותי לראות יחד איתך את מי שאת עוקבת אחריו בטיקטוק. בטח יש עוד מלא ריקודים כאלה, לא? בואי נשב יחד ותראי לי, זה נשמע שזה מאוד מעניין וחשוב לך, אז זה חשוב ומעניין גם לי.
עוד צד של היוזמה, הוא לדבר על הדברים לפני שהם קרו.
זה הופך אותנו לבעלי הסמכות, מחזק את המעמד שלנו בפני הילדים שלנו,
מאפשר לנו לפתוח את הנושא כשאנחנו מרגישים בנוח ואחרי שלמדנו אותו או התכוננו אליו,
ובעיקר - הופך אותנו לכתובת ראשונה וברורה עבורם, בכל מה שקשור לגוף, למיניות, ובכלל.
וזו הרי, בסופו של דבר, המטרה כולה.
נערך ע"י מיכל נויפלד, מטפלת אל"י
עו"ס קלינית MSW, מתמחה בטיפול בטראומה
