השלב הראשון בהפחתת החרדה והשגת שליטה על המסכים שהילדים שלכם חשופים אליהם, הוא קודם כל - מעורבות.
להכיר במה מדובר, לדעת אחרי מי הם עוקבים ומה התוכן שאליו הם חשופים.
האם את יודעת מהם הפלטפורמות בהן הילד/ה שלך נמצאים?
האם את מכירה לעומק את הסדרות שבהן הם צופים?
האם אתה מבין את המונחים בהם הם משתמשים ומה ההבדל בין הפלטפורמות השונות?
לגדולים יותר- האם את יודעת אחרי מי הן עוקבים ומי היוטיוברים והפרופילים הכי משפיעים עבורם? איזה סטורי הם לעולם לא יפספסו?
כשאנחנו מעורבים יותר אנחנו משיגים שני מטרות חשובות.
הראשונה, זה שאנחנו מרגישים יותר בשליטה, יותר רלוונטיים ויותר מכירים את האתגרים וההתמודדויות שמקיפים את הילדים שלנו כל שעה.
והשנייה היא שאנחנו נותנים גם להם תחושת מוגנות ושליטה יותר כי הם יודעים שאנחנו מכירים על מה מדובר.
שאנחנו יודעים שבטלגרם יש אפשרות לאנונימיות, מה שמאפשר סיכון הרבה יותר גבוה של הפצת תמונות עירום למשל בלי שיהיה אפשר לעלות על זה.
שאנחנו מבינים שאם הגענו לעל האש ביער עם המשפחה וכל מה שהמתבגרת עושה זה לצלם ריקוד על שולחן, זה כנראה חלק מאתגר בטיקטוק ונוכל לדבר איתה על זה.
זה שם אותנו בשליטה ונותן גם להם להרגיש שאנחנו בשליטה ובמעורבות.
שאלה נהדרת.
עם הקטנים והקטנטנים זה יחסית קל, כי פשוט יושבים יחד איתם ומתעניינים ("רגע, כל פוקימון יכול לשנות צורה? איזה סוג הפוקימון הזה? רעל או דשא? רגע, איך יודעים שמסתיים הקרב?).
ככל שהם גדלים, אנחנו צריכים להגיע יותר ויותר מעמדה של צניעות והתעניינות כנה.
לבקש מהם שילמדו אותנו, שיראו לנו, שישתפו אותנו מרצונם כי חשוב לנו ללמוד ולהכיר.
רואים אותם גולשים בטיקטוק, יושבים לידם ומבקשים "תלמדי אותי איך יודעים לזהות אתגר שרץ בטיקטוק" "רגע, איך הוא עשה את הפסטה המטורפת הזו?" "מה הוא עושה בפרופיל שלו?" "תראה לי רגע את הלבוש הזה" "איך עשית שכל הסרטונים יופיעו יחד?"
לא בחפירה גדולה מדי, ולא בהפצצה של שאלות.
עמדה נקייה וכנה שרוצה באמת ללמוד ולהכיר, בלי להתנשא או להעביר ביקורת. רצון כנה להיות חלק. להיות מעורב.
אגב, אם המתבגר/ת שלכם פחות בקטע של לשתף כרגע, אפשר גם להיכנס ליוטיוב וללמוד דרכו על האפליקציות השונות כדי להכיר ולדעת.
נערך ע"י מיכל נויפלד, מטפלת אל"י
עו"ס קלינית MSW, מתמחה בטיפול בטראומה
