הסוד

נכתב על ידי צוות המטפלים של אל"י,
נערך על ידי רותי מאירי, MSW פסיכותרפיה בטראומה ו- Cbt
מנהלת מחלקת ההכשרה של אל"י ע"ש ד"ר פיטר קראוס

סוד:
דבר מידע המוסתר מפני אנשים מסוימים מחד,
ומאידך ייתכן שנחשף בפני אנשים מסוימים אחרים (ויקיפדיה)

שני סוגים של סודות מלווים אותנו בחיי היום-יום, על פי הפסיכואנליטיקאי כריסטופר בולאס: סוג אחד הוא סודות מאפשרים,
שמועילים להתפתחות; והסוג השני הוא סודות הרסניים, הפוגמים בהתפתחות העצמי ובקשרים הבין-אישיים.
או כמו שמכנים זאת ילדים בשפתם הפשוטה והמדוברת: סוד טוב לעומת סוד רע.

במהותו החיובית, סוד נועד לשמוע על ילדים מפני תכנים או מידע שאינם תואמים את גילם (כמו סודות מחדר המיטות).
ככל שהילדים גדלים ומתבגרים, כך הם צוברים סודות הקשורים להתנהגויות אינטימיות, דברים מביכים, קשרים בין קבוצת השווים ועוד.
כאשר הסודות חיוביים, ועל אף החשש שיגלו, מטרתם היא ליצור מעין גבול, הפרדה בין השותפים לסוד לבין אחרים.
גבול זה מאפשר התפתחות נפשית טובה ותקינה. כלומר בסוד יש פן התפתחותי נורמטיבי, ולכן הוא מהווה אלמנט משמעותי ביחסים שבתוך משפחה או קהילה.

דוגמאות 

בין שלבי ההתפתחות שתיאר פרויד ניתן למנות את השלב הראשון של האינדיבידואציה, בו הילד מתחיל לפתח מודעות לכך שמחשבותיו ותפיסותיו נפרדות מאלה של הוריו. לאחר מכן, בשלב האדיפלי, הילד נעשה סקרן לגבי נושאים כמו מאין באים תינוקות, הבדלים בין המינים וחייהם האינטימיים של הוריו.
זה השלב בו הילד מתחיל לחוש שעליו להסתיר, לפחות חלקית, את תשוקותיו ומחשבותיו האדיפאליות.

אלמנט נוסף של הסוד בתקופה האדיפלית הוא סקרנות. כאמור, הילד סקרן לגבי חייהם הסודיים של הוריו, מה קורה מאחורי דלתיים סגורות.
בתהליך נורמלי, סקרנות זו צריכה לעבור הכללה לכיוון של עניין רחב במתרחש במציאות חייו, דבר התורם לשליטתו של הילד על סביבתו.

בגיל ההתבגרות, בני נוער מחפשים יותר ויותר אוטונומיה במשפחה או קהילה.
הם מתחילים לשאוף לגיבוש הזהות הבוגרת שלהם, והדבר יכול לבוא לידי ביטוי בצורך ובדרישה לפרטיות -
בין אם ע"י נעילת דלתות ובין בהצהרה לגבי קיומם של עניינים אישיים שאין הם היו רוצים שיחשפו ע"י ההורים.
בשלב זה, הסודיות משמשת גורם מגדיר עבור הנער, ודרכה הוא מרגיש נבדל מהעולם החיצוני.
ואם הוא בוחר לחלוק את סודותיו עם אדם אחר, הדבר מוסיף לתחושה של אינטימיות שמתפתחת בשלב זה.
כלומר, במהלך ההתפתחות, הסוד מסייע לחבור וגם להתבדל.

מהותו של סוג הסודות השני היא שלילית. סוג זה כולל מטרות הקשורות במניעת איום חריף על העצמי ועל הסובבים,
ובו ניתן למנות סודות כמו ניצול מיני של אב את בנותיו, התאבדות של בן משפחה או קהילה, בגידה של בן זוג, פגיעה מינית של אח באחות.
סוד כזה יכול להיות קשור לבעל הסוד עצמו או שמירה על סוד של אחרים –ובכל מקרה אלה סודות שהילד שומר ומסתיר במטרה למנוע קטסטרופה על עצמו או על הסובבים אותו.

אנשים שומרים סודות הקשורים אליהם ישירות וגם סודות שאינם שלהם ממש. כך למשל נער עשוי לשמור סוד על דבר שקורה במשפחה או בקהילה שלו, בין אם הוא הנפגע הישיר ובין אם לא – כגון סוד של חבר שסובל מפגיעה. מכאן עשויה לעלות דילמה מורכבת, כאשר שמירת הסוד אינה מיטיבה עם קורבן הפגיעה אך לעומתה עולה שאלת הנאמנות או הפחד מהשלכות גילוי הסוד. משמעותה של הסתרת סוד שכזה יכולה להיות חרדה קיומית.
שמירת הסוד חובקת בתוכה כל הזמן לחץ, חרדה ואשמה. לסוד זה קיים פוטנציאל הרסני.  

סודות יוצרים קונפליקט בין הרצון לשחרר ולגלות לעוד אנשים, ובין הרצון לשמר ולהסתיר אותם. כדי לשמור סוד יש להשקיע הרבה מאד אנרגיה.
ככל שהסוד מטריד יותר, ככל שהחשיפה שלו מאיימת יותר על איכות החיים, כך שומר הסוד יתקשה יותר לשמור עליו וייאלץ להשקיע בכך יותר אנרגיה.
לא פעם אנו נפגשים עם קורבנות פגיעה שברגע החשיפה פשוט קרסו והתמוטטו, משום שעצם השמירה על הסוד נתנה להם תחושה של שליטה על חייהם והחשיפה הפילה את הגנותיהם.
בין ההגנות הללו ניתן למנות הדחקה, הכחשה ודיסוציאציה, ולמנגנונים אלה יש מחיר: אלה תהליכים אקטיביים הגוזלים אנרגיה מהנפש, והאדם מתקשה לגייס כוחות להתמודדות הנורמטיבית היומיומית. 

סודות הרסניים במשפחה או בקהילה

כשאדם מחזיק בסוד, הסוד הופך בהכרח למרכיב בתוך יחסיו עם אחרים. על אחת כמה וכמה האינטנסיביות של שמירה הסוד מתעצמת כאשר קבוצה גדולה של אנשים, כמו משפחה או קהילה, מחזיקה בו. במצב כזה, בין אם הסוד ידוע במלואו או בחלקו, מושפעים היחסים והדינמיקה שבתוך הקבוצה.
שהרי אם לאדם אחד קשה לשמור סוד, אז סוד קולקטיבי הוא מסובך עוד יותר. הוא יכול לקשור את שותפיו בברית של ידיעה, ופעמים רבות הסוד אינו "נחלת השומרים" בלבד, אלא עשוי להפוך לכוח שמכתיב את חיי היום-יום, לגבות מחיר יקר של היעדר תקשורת חופשית, ואף לחבל בהתפתחות הזהות האישית. כלומר, התוצאות של שמירת סוד קולקטיבי במשפחה או בקהילה, והנזק שנגרם בעקבות כך, אינם תלויים רק בתוכן הסוד, אלא גם באינטראקציות הדיספונקציונליות שהתפתחו בעקבותיו.

נראה כי הסוד של פגיעה מינית במשפחה או בקהילה הוא החזק ביותר, מכיוון שהוא בא כתגובה לאחד הטאבואים החזקים ביותר בתרבות - גילוי עריות. סאמיט כינה את מעשה גילוי העריות "הפשע המושלם", משום שגם הקורבן וגם הפוגע אינם מוכנים לדבר. לעיתים גם ההורה הלא-פוגע וגם האחים שותקים בשל רמות שונות של מודעות כשיש סוד הנשמר מפני אחים במשפחה או בקהילה – ומן הספרות עולה שלעיתים הם נפגעים נפשית לא פחות מהקורבנות הישירים. 

יכולים להיות עוד גורמים שמקשים על גילוי הסוד: נאמנות למשפחה או לקהילה, נורמות של ציות ללא תנאי למבוגרים, פחד מהרס המסגרת המוכרת, אווירת טאבו על נושאים מיניים, פחד משינוי ועוד. 

משפחות סודיות ומתעללות נוטות להיות מערכות סגורות מאוד. הן מציגות תמונה חיצונית נורמטיבית שאינה מעידה על המתרחש בתוכה. המערכת המשפחתית יכולה גם להיות מבודדת מהשפעה חיצונית בזמן שחבריה נראים מבפנים כקרובים וכקשורים (על אף שזו למעשה אינטימיות מזויפת המתבססת על טווח רגשי משותף מצומצם ביותר).
העולם החיצוני נתפס זר ומסוכן, לא ניתן לסמוך על אף אדם חיצוני.
אי אפשר לקבל משוב מאדם אובייקטיבי, ההורים מצנזרים מידע שמגיע מבחוץ – וכך לא רק שהסוד נשמר כמו שהוא, אלא גם נותר לא בדוק:
אין בחינה של הסוד, אין דעה נוספת, אין שיפוט. לא מדברים על זה. המידע נשמר סגור ומקובע. 

גם כשהסוד לא מוסתר מאף אחד, בני המשפחה אינם נוהגים לדבר עליו. זאת משום שלדיבור יש פוטנציאל להפוך את הסוד ליותר אמיתי, יותר מוחשי.
כזו למשל יכולה להיות משפחה שמתלבטת האם להביא ילד שנפגע לטיפול, בתקווה שאם לא ידברו על כך אז אולי ישכחו ויחלימו טוב יותר.
מתחת לסיבה המוצהרת הזו, קיימת חרדה של ההורים ובני משפחה נוספים מעיסוק בתכנים הרגשיים הכואבים.

השלכות שמירת סוד הרסני

כאשר הסוד נשמר בקפידה, חווייתו של הקורבן לא רק שאיננה מקבלת אישור אלא מתייחסים אליה בביטול, לעיתים אף בהענשה.
הקורבן מקבל את המסר שרגשותיו ותפיסותיו אינם נכונים, ואין באפשרותו לסמוך עליהם. 

במבנה המשפחתי, הסוד יכול להתבטא בהפרעה בגבולות הבין דוריים. זהו למשל המקרה של ילדה שמצופה ממנה להסתיר סוד של פגיעה, וכך היא צריכה לשאת באחריות רבה מאוד, משום שלראייתה הישרדות המשפחה מונחת על כתפיה. מכאן לא רחוקה הדרך להתעלמות מצרכיה-שלה לטובת המשפחה. 

במקרים שבהם ילד לא מצליח לשאת יותר את הקשיים הנפשיים הכרוכים בשמירה על סוד הרסני וחושף אותו, יתכן שזו הפעם הראשונה שהוא מדבר על מה שעבר עם מישהו, ובחר לעשות זאת לאחר לבטים קשים. התחושות והמסרים שיועברו אליו עשויים להשפיע משמעותית על שיתוף הפעולה בהמשך, ולכן חשוב לפעול בצורה נכונה.

יש להתייחס לדברים ברצינות. להאמין לילד, לומר לו שהוא לא אשם בדבר, ולחזק את ההחלטה שלו לפתוח את הלב ולדבר.
חשוב לתת משוב חיובי על השיתוף וחשיפת הסוד, להראות אמפתיה והבנה גם לקושי שלו כנפגע או שומר סוד וגם לקושי שלו לשתף. 

יש להקפיד לדבר בטון רגוע, להשתדל לא לשאול יותר מדי שאלות, ולהשתמש במילים מותאמות לגיל הילד ולא במילים גבוהות. 

בנוסף יש לחזור על הסיפור של הילד ולשקף את הדברים על מנת לוודא שהם הובנו נכון, ואפשר גם להציע עזרה בליווי או למנות אנשים קרובים שיכולים לשמש אוזן קשרת. לבסוף יש להסביר לילד מה יקרה עכשיו ולעודד אותו לפנות גם בהמשך אם ירצה בכך.

לאחר מכן יש לשתף פורום מקצועי מצומצם, ובמידת הצורך לשקול גם תמיכה רגשית ומקצועית

לכולנו יש סודות. גם לילדים. כפי שהדגמנו לעיל, לכל סוד יש תפקיד בהתפתחות ומשקל על הנפש. כל סוד עשוי לתרום לזהותו המתגבשת של הילד.
דווקא משום כך חשוב להבחין בין סודות בריאים, מאפשרים ומועילים להתפתחות, לבין סודות הרסניים וקשים שהשמירה עליהם פוגעת בהתפתחות ובנפש הילד – ואם הילד בוחר לחשוף את הסוד שמהווה עבורו משא כל כך כבד, יש לפעול ברוגע ובשיקול דעת על מנת לסייע לו להתמודד עם ההגנות שקרסו ועם השלכות הגילוי.